פרופ' ליבנת הולצמן

העיסוק שלי בתאולוגיה מוסלמית התאפשר הודות להכשרה הפילולוגית היסודית שקיבלתי ממורי בחוג לשפה וספרות ערבית באוניברסיטה העברית בירושלים. למדתי אצל מורים דגולים, כמה מהם זכו בפרס ישראל למזרחנות ובלשנות. אציין את פרופ' יהושע בלאו ז"ל, פרופ' משה פיאנטה ז"ל, פרופ' שמואל מורה ז"ל, פרופ' חוה לצרוס־יפה ז"ל ויבדל"א פרופ' יוחנן פרידמן, פרופ' שרה סטרומזה, פרופ' אלה לנדאו־טסרון, פרופ' חגי בן-שמאי, פרופ' איתן קולברג, פרופ' יצחק חסון, פרופ' סיימון הופקינס ופרופ' מנחם מילסון.

את דרכי האקדמית סללתי באמצעות לימוד מעמיק של כתביהם של התאולוג המסורתי אבן תימייה (נפטר ב־ 1328) ותלמידו, אבן קים אלג'וזייה (1350). למלומדים אלה התוודעתי בשיעוריהם של מורי במחלקה לערבית באוניברסיטת בר־אילן, פרופ' מיכאל וינטר ז"ל ויבדל"א פרופ' בנימין אברהמוב. את המחקר העצמאי שלי הרחבתי לתאולוגים מסורתיים נוספים כמו אחמד בן חנבל (855), אבו יעלא (1066) ואבן אל־ג'וזי (1201). התאולוגיה המסורתית היא זרם למדני שצמח מתוך העיסוק בספרות החדית'. חדית' – בערבית: "סיפור", ואל־חדית' אל־נבוי (الحديث النبويّ) הם הסיפורים המתעדים את הנביא מחמד, את תולדות חייו ואת אישיותו ומשמרים את משנתו בקשת רחבה של נושאים. המחקרים שלי מבוססים על קריאה צמודה בטקסט של החדית' ועל חשיפת הרשתות החברתיות שדרכן עבר החדית' מהמאה השביעית ואילך, בשילוב תאוריות מתורת הסיפור (narratology) וחקר מחוות הגוף ושפת גוף (gesture studies).

מחקריי תורגמו לערבית, והעולם המוסלמי מגלה בהם עניין רב ומצטט אותם רבות. בין היתר, מצטטים את מחקריי חוקרים מתורכיה, איראן, אינדונזיה, מצרים, ערב הסעודית ועוד. כלל האצבע שלי הוא לכתוב רק על מה שמעניין אותי, וכך אני ממליצה גם לסטודנטים ולסטודנטיות שלי. ייתכן שזו גם הסיבה שהמחקרים שלי יוצאים מגבולות האקדמיה ומגיעים לציבור משכיל רחב, ואני רואה בכך חשיבות רבה. ספרי Anthropomorphism in Islam. The Challenge of Traditionalism (700–1350) ראה אור ב־2018 ב־Edinburgh University Press. הספר עוסק ברעיון הגשמת האל באסלאם ובדרכי ההתמודדות של תאולוגים מסורתיים עם רעיון מורכב ובעייתי זה. בשנת 2023 יצא הספר לאור בערבית בכותרת التشبيه في تاريخ الأسلام בהוצאה הנחשבת בעולם הערבי, "דאר אל־רואפד", שמקום מושבה בביירות, לבנון. את תרגום הספר יזם ד"ר עמרו בסיוני ממצרים. זהו, לכל הדעות, הישג חשוב. מעטים החוקרים מישראל שיכולים להתגאות שספר פרי עטם תורגם לערבית.

אני אוהבת מאוד את ספרות החדית'. החדית' הוא קורפוס עצום של טקסטים קצרים יחסית (כ־5,000 סיפורים ולמעלה ממיליון נוסחים שונים לאותם סיפורים) שעבר מדור לדור בתהליך של מסירה בעל־פה על ידי חבריו של הנביא מחמד, המכונים ה"סחאבה" (صحابة- חברים). זה תהליך שנמשך למעלה ממאה שנים בפריסה גאוגרפית עצומה. עם מותו של הנביא בשנת 632, הסחאבה היו מכלל הצבא המוסלמי שיצא מחצי האי ערב וכבש את הטריטוריות של העולם העתיק, דהיינו מצרים, עיראק, איראן, סוריה, וכמובן, ארץ ישראל ועבר הירדן המזרחי. הסחאבה ישבו בערים הגדולות (בצרה, כופה, דמשק, ירושלים), הקימו ערים חדשות (קהיר) ולימדו את האוכלוסייה המקומית, שחלקה התאסלם מרצון וחלקה אוסלם בכפייה, איך להתפלל, מה מותר ומה אסור לאכול, איך ועם מי מותר לקיים יחסי מין, איך מתרחצים ואפילו מדוע חשוב לגזוז ציפורניים ולשמור על היגיינת הפה, ואיך עושים זאת. כל זאת הם עשו דרך סיפורים על הנביא, שאותו הסחאבה הכירו היטב. מכאן, שהמצוות המעשיות והמנהגים היום־יומיים באסלאם מושתתים על ה"סונה" (السنّة) שהיא ה"דרך", דרכו של הנביא. והאסלאם הסוני הוא האסלאם שהולך בדרכו של הנביא מחמד. חלק ניכר מהמסורות נכנס לאסלאם באמצעות יהודים ונוצרים שהתאסלמו. המסורות היהודיות והנוצריות (שחלקן מזוהה עד היום בתור إسرائيليات-אסראאיליאת) עברו תהליך של "אסלום" ונטמעו בתוך הדת החדשה. ההקבלות בין היהדות, הנצרות והאסלאם הן לפיכך רבות מאוד, והן מקור לא אכזב ללימוד ולמחקר. אני מדגישה את ההקבלות הללו בשיעורי המבוא לדת האסלאם ובשיעורי הקוראן ופרשנותו.

עקרונית, החדית' הוא ספרות שבעל־פה, אבל עוד בימי מחמד היו אנשים שתיעדו את נוהגיו ואמרותיו בכתב. במאה התשיעית, עם הגעת הנייר מסין לבגדאד, תהליך התיעוד הפך מסודר יותר, כי הפלטפורמה הפכה זולה יותר: במקום להכין ספר מגווילים (עור מעובד) או מפפירוס, שהם מוצרים יקרים מאוד, היה אפשר להכין ספר מעיסה של עץ טחון. ולכן המאה התשיעית היא גם המאה של "התפוצצות הידע". בכך האסלאם כמובן הקדים את אירופה ב־600 שנה (עד הופעת הדפוס). בקצרה, במאה התשיעית הופיעו ששת הקבצים הקאנוניים של החדית', ועוד עשרות רבות של קבצים לא־קאנוניים שהופיעו מאז ועד המאה ה־14. הופעת הספרים התניעה תהליך למדני מסועף ומורכב, כי היה אפשר ללמוד ולהתעמק בכל דקדוקי התנהגותו של הנביא דרך הטקסט הכתוב. על בסיס ספרות החדית' פיתחו המוסלמים את ענפי ההלכה והתאולוגיה. כך הם גם שילבו את "חכמת יוון, פרס והודו", כלומר המדעים של העולם העתיק, בתוך הכתבים שלהם. המוסלמים במאה התשיעית היו המובילים בעולם בתחומי הרפואה, הכימיה, הרוקחות, האסטרונומיה, ההנדסה, האדריכלות ועוד.

את הגישה לספרות החדית' והדרך לפענח אותה אני חבה למורי האהוב ד"ר ישעיהו גולדפלד ז"ל. כשאני שוקעת בקריאת הטקסטים העתיקים האלה, אני פשוט מחייכת כל הזמן. בכל יום אני מגלה משהו חדש. זהו מאגר מדהים המאפשר הצצה למאה השביעית (אז עלה הנביא מחמד על במת ההיסטוריה) דרך פילטרים של תקופות מאוחרות יותר (מאות שמינית ותשיעית). כדי להגיע לגרעין ההיסטורי, צריך לקלף כמה שכבות, ומלאכת הקילוף הזאת מאוד־מאוד מאתגרת ומהנה.

מן המעט שכתבתי כאן, אפשר להבין כיצד צמח המיזם החשוב שלי: ההסכת (פודקאסט) "בעקבות הנביא מחמד", המספר את הסיפור של ראשית האסלאם כפי שהוא משתקף בשני המקורות המקודשים למוסלמים, הקוראן והחדית'. הכול התחיל כשבאוניברסיטת בר־אילן עלה הרעיון לבנות יישומון הסכתים בשם "בר־דעת" שבאמצעותו יציגו חוקרות וחוקרים את נושאי המחקר שלהם. כששמעתי על הרעיון, מיד התנדבתי לערוך שיחה קצרה על משמעות השם "אסלאם", ודרכה ביקשתי לדבר על שלושת המסדים החשובים של הדת, הלכה, תאולוגיה ואתיקה. כשהסתיימה ההקלטה, העורך אורי טולדנו שאל אותי המון שאלות. אמרתי לו: "תן לי 12 פרקים ואענה לך על כל השאלות". זו היתה בעצם הסדרה הראשונה של "בר־דעת". אני חייבת להודות שנכנסתי לעניין ללא מחשבה, ויכול להיות שאם הייתי יודעת כמה זמן ומאמץ יידרשו ממני, לא הייתי קופצת על זה. בדיעבד, טוב שלא חשבתי, כי "בעקבות הנביא מחמד" הוא אחד הדברים היפים ביותר שעשיתי, ואני גאה בו מאוד.

הרעיון שלי היה לספר סיפור מעניין, וכאמור חדית' הוא סיפור, ולספר אותו בקצרה. קיבלתי החלטה לא להתייחס בכלל לתאוריות ולמחקרים על ראשית האסלאם, וכאלה יש לא מעט, ולא לדבר בז'רגון מקצועי, אלא "לרכל" על הנביא, על נשותיו, על האינטריגות הפוליטיות במעגל החברים שלו. כלומר, להציג אסלאם למי שאינם מכירים בכלל אסלאם דרך סיפור שיש לו התחלה, אמצע וסוף. השנה הוספתי ל־12 פרקי הסדרה, שהפכה פופולרית, עוד שני פרקי בונוס, אחד על חודש רמדאן ועל חג הפסקת הצום (עיד אל־פיטר) ואחד על העלייה לרגל למכה (אל־חג') וחג הקורבן (עיד אל־אדחא). התגובות היו רבות ונהדרות והגיעו מכל רחבי הארץ וגם ממאזינים בעולם הערבי שיצרו אתי קשר.

אני מזמינה אתכם בחום להאזין לסדרה "בעקבות הנביא מחמד", היא זמינה ביישומון גל"צ־גלגל"צ, ביישומון "בר־דעת" (שהוא חינמי), ביוטיוב, ובכל יישומן שבו אתם שומעים את הפודקאסטים שלכם (כולל ספוטיפיי).